לפני שלושה שבועות עברתי פציעה ביתית קשה.
היא הותירה אותי עם כוויות מדרגה אחת על כל הפנים.
בטקסט הקצר הזה אני רק רוצה לשים את תשומת הלב, להוכחה הבלתי ניתנת לערעור,
על יכולות הריפוי המופלאות של הגוף, על התחדשות וחידוש ועל הסכמה.
לקח לי זמן קצר מאד בדרך למיון פלסטיקה להבין שאני חווה שחזור טראומת עבר שלי, תאונת דרכים קשה שעברתי בגיל 18, חודש בדיוק אחרי שעשיתי את העבודה העמוקה ביותר שניתן לעשות כדי לשחררה. בחרתי מיד להתמסר לה. גייסתי את כל הכלים שאספתי לאורך השנים, נשימות, הסכמות, התמרות, נוכחות, יצרתי קשר עם המדריכה שלי והסכמתי פשוט להיות.
בלי לכעוס, בלי לשאול למה דווקא לי? ולמה דווקא שוב אני? ואיך יתכן ששוב אני חווה פציעה קשה בפנים?
בחרתי שלא להרגיש קורבן והמשכתי בכל אלו לאורך כל ההחלמה.
באותו רגע וגם אחריו, הבנתי שמשהו גדול ממני קורה כאן, שלא אבין הכל כרגע או לעולם, וגם זה וממש ממש בסדר.
התרכזתי בלהיות כאן ועכשיו. התמסרתי
הסכמתי לא להבין, לא לדעת, לא לשאול, לא לחשוב
ולתת לכוחות הגדולים שמעלי ולכוחות הגדולים שבתוכי פשוט להיות
לתת לגוף לעשות את שלו
ביקשתי וגם קיבלתי עזרה
יצרתי סביבה תומכת החלמה ונתתי
לקסם להתרחש, ולריפוי לקרות
תוך שבועיים הכל נעלם כלא היה בלי הרבה קסמים, קצת קרמים קצת ויטמין סי, מנוחה והתמסרות מלאה.
מהפוסט הזה קחו השראה שכל מסע אמיתי,אמיץ ועמוק שמתחיל בגוף, הכלי המכיל של הנפשנשמה ובמרחבי התודעה הוא המשאב שלכם בעת הצורך. כל, אבל כל, מה שתשימו שם, יתן את פירותיו ברגע האמת. והרי ההוכחה לפניכם.
ריפוי הוא בחירה, הוויה ומהות
היו ריפוי
בתמונה:
אני ביום הפציעה
כמה ימים אחרי הפציעה
ואחרי שבועיים בדיוק
