אומרים שכשנכנס אדר מרבין בשמחה. אבל, החודש איבדתי את אחד האנשים היקירים לי מכל. דודי הנערץ שראל, נלקח מאיתנו, סתם כך, ללא התראה, ביום בהיר אחד, בעוד הוא רוכב על הטוסטוס הנצחי שלו לעבודה. כאדם שמאמין שדברים קורים מסיבה, נותרתי ללא הסבר ומענה, שבורה וסדוקה באמונתי. בלילות נדדה שנתי במחשבות מהאסון שטילטל את משפחתו המדהימה, בנותיו הצעירות ומשפחתי שלי. כולנו נותרנו עם חלל עמוק וריק, בור ללא תחתית. מחשבות רעות סבבו במוחי, ותחושות קשות מילאו את בטני.
בשבעה דיברו כולם על חיוכו התמידי וגישתו החיובית, כאדם שקיבל את כולם בדיוק כפי שהינם ומעולם לא מתח ביקורת או דיבר רעה על אחרים. לאחר מכן נותרנו דוממים. ביני לביני הבנתי, שאם אני היא זו שתסיים מחר את זמנה בעולם, ארצה לחיות את חיי כפי שאני מדמיינת אותם באמת ולא את אלו שליד / כמעט / בערך. מותו של שראל היא תזכורת כללית להמשיך / להתחיל לחיות את החיים שאנו רוצים באמת, בין אם עבורינו הכוונה ללמוד, להתפתח, לאהוב, לטייל, לשנות, לאתגר את עצמנו ואולי פשוט לחוות ללא פחד.
וכעת אני מחזירה את ההדהוד אליכם, האם אתם מרגישים שאתם חיים את החיים שתמיד רציתם?
או את אלו שליד? האם אתם לוקחים חלק פעיל בניווט המפרש של חייכם או נותנים לרוח לקחת אותכם לאן שתרצה? מה אתם באמת רוצים ובעיקר, האם אתם פועלים להגשים את זה?
לכל אותם תחומים המזינים אותנו ואינם מגיעים על צלחת, אנו קוראים "מזון ראשוני". תחומים אלו כוללים סיפוק ומשמעות (יעוד, קריירה, עבודה, התנדבות) מערכות יחסים שאנו מנהלים עם בני הזוג שלנו, משפחתנו חברינו ומכרינו, פעילות גופנית המרוממת אותנו ושומרת על גופינו ומוחנו מפני ניוון, ותרגול רוחני המחבר אותנו לעצמנו, לשקט, לריפוי (באמצעות טבע, דת, יוגה או מדיטציה).
נוכל לאכול את המזון האיכותי ,הטוב והמדויק ביותר עבורנו ועדיין נחווה תת תזונה נפשי / רוחני. בריאות פיזית ונפשית היא הזנה של המזון הראשוני והמשני (זה שמגיע על צלחת) גם יחד. כאשר נבין כי בריאות איננה מטרה כי אם אמצעי, נוכל לפרוץ קדימה להשגת המטרות והיעדים האמתיים בחיינו.
לסיום, אני רוצה לבקש מכם לחשוב מהו אותו צעד אחד קטן שתוכלו לעשות השבוע / החודש להתקדם אל עבר החיים שאתם באמת רוצים. האם יהיה זה לטייל, לקבל עיסוי, לבלות יותר זמן עם האהובים עליכם, לבקש עזרה ממישהו, לנסות ספורט חדש או מתכון בריא שעדיין לא ניסיתם. על מנת לוודא שאתם עומדים במשימה קיבעו לה דד ליין ושימו אותה ביומן, זה ייצור עבורכם מחוייבות. בין אם תבחרו לנסוע לגלבוע ביום שבת, לצלצל לסבתא עד יום שני, או לחבק את בן הזוג שלכם כל יום לפני השינה, עשו זאת ללא ביקורת / שיפוטיות או פחד , ממש כמו ששראל היה עושה.
אוהבת אותך, איפה שלא תהיה.
בריאות ושמחה,
גלי
אם גם אתם רוצים להתחיל לחיות ולבחון את המזונות הראשונים והמשניים בחייכם,
בואו למפגש תשאול תזונתי מקיף ואישי, ללא התחייבות! צרו קשר ב- [email protected]
2 מחשבות על “פוסט טראומה”
גלוש
עצוב ומצער לשמוע על הדוד שלך..
יחד עם זאת איזה פוסט מרגש ומעורר השראה…יש לך יכולת לגעת ולהשפיע במילים
את צודקת בכל מילה
אלו דברים שעוברים לך בראש אבל את לא נותנת להם מספיק מקום בחיים
והחיים קצרים
מסתבר
אוהבת
מלב ללב. לקחת לכולנו את המילים והמחשבות ותרגמת לפוסט נוגע ללב.
חיוך , קבלה,חיבור לעצמך,ונתינה -מורשת משראל לקרובים ולרחוקים