יום כיפור. בעבר: היום השנוא עלי בשנה, בהווה: היום האהוב עלי ביותר בשנה. מסקנה: שינויים יכולים להיות דבר טוב. השקט, ההתבוננות, הרוגע, התפילה, ואפילו חשבון הנפש. את כולם אני מזמינה אלי בשמחה.
ומה הקשר למחשבות מקרוביוטיות, אתם שואלים?..אז בואו פשוט נתחיל בהתחלה. מקרוביוטיקה במובנה הרחב, היא תפיסת עולם, והרבה, הרבה מעבר ל"דיאטה". במחשבה, במעשה בכוונה, באורח החיים. השם מקרוביוטיקה, שטבע ג'ורג' אוסאווה, משמעו ביוונית: חיים גדולים או חיים ארוכים. ובהתאם, עלינו להתחיל בשאלה, מי אנחנו? (לא הגזמנו בכלל, ג'ורג'…)
על פי בסיס הגישה המקרוביוטית, המפתח לתשובה נמצא ראשית כל, בבריאות פיזית אותה נשיג באמצעות תזונה. משם נוכל להתפתח לבריאות נפשית, וכאשר יהיו בגופינו ובמחשבותינו די רכיבים מזינים, נהיה מוכנים לקבל הנחיות ורמזים פנימיים על מנת להתחיל לחשוף תשובות לשאלה הנ"ל.
אבן יסוד נוספת ואהובה עלי במיוחד, היא ההנחיה לפקפק בהכל, כולל בשיטה עצמה. ג'ורג' מבקש מאיתנו לבחון הכל, להתנסות, ובעיקר לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, להפעיל את שיקול הדעת, הגוף, המחשבה והאינטואיציה האישית שלנו.
אז מה הקשר ליום כיפור?
בדרשה שניתנה בבית הכנסת, ערב יום הכיפורים, שוחח הרב על שני אספקטים של היהדות: האחד, חוסר המושלמות, והשני, אשמה / בושה. הוא הרחיב על כך, שעלינו להכיר בקיומו של חוסר השלמות הקיים בנו כבני אדם, ומשם הסיק את סדר הפעולות שעלינו לנקוט: הכרה, אשמה, בושה חרטה וכפרה. ישבתי שם ופיקפקתי לעצמי, מדוע ביהדות חשים כבר שנים רבות, צורך להוסיף תבלין כה תפל ולא נחוץ, בשם אשמה-בושה או בושמה, כפי שהחלטתי לקרוא לה.
אם חושבים על זה, ממש כמו אבקת מרק עוף (!). מישהו, אי שם בעבר (אסם?), אולי מתוך מחסור, צמצום / צנע, או אולי מסיבות אחרות, שיכנע אותנו שאבקת מרק עוף היא תיבול הכרחי לכל מנה. אבל הרי כל בשלן מתחיל יודע שמדובר בתעלול שיווקי מבריק ותו לא…ותשאלו את הצרפתים, האיטלקים או את ההודים.
ואולי במקום, נוכל להתבונן פנימה, ליישם את עקרון החוסר שלמות, לבחון את מעשינו השנה ובשנה שעברה, ועדיין להגיע לאותו מקום, של הכרה בטעויותינו, ללא אותו תבלין יהודי, שממש כמו אבקת מרק עוף השתרש כרכיב הכרחי בכל מנה? אשמה ובושה לא רק שאינם נחוצים, הם מקלקלים ומחסירים מהמנה את הערכים התזונתיים, הפיזיים והרוחניים, שרצינו להעניק לה.
בואו פשוט, נערוך חשבון נפש, נתבונן, נבחן ונכיר בחוסר המושלמות שלנו (הפיזי והנפשי), נתנסה, נטעה, ונבקש סליחות ומחילות ללא אותה בושמה. אני מזמינה אותנו לא לקבל דבר כמובן מאליו, לבדוק ולחקור בעצמינו את כל התיאוריות התזונתיות, את האופן בו אנחנו רגילים לפעול, ובעיקר את הדרך שלנו לשנה החדשה. ממני באהבה והערכה לכולם, קבלו ברכה לשנה מזינה.
ולכל מי שמתעניין קצת יותר, המלצות מקרוביוטיות, להתנסות אישית
- פקפוק, בחינה אישית של הקיים – הקשבה פנימית
- שאיפה לתאום עם הטבע – ערות ביום, שינה בלילה
- צריכה עונתית – ירקות ופירות
- צריכת מזונות מקומיים
- צריכת מזונות שלמים– ללא תיעוש / עיבוד
- איזון ין / יאנג במזון
- תזונה מבוססת 50% דגנים מלאים בשילוב ירקות, אצות ומנות קטנות של פירות,
אגוזים וגרעינים. דגים לעיתים רחוקות יותר. - הכרת תודה – על חיינו, מחלותינו ומסעינו.
בריאות ושמחה,
גלי
1 מחשבה על “בּוּשְמָה – מחשבות מקרוביוטיות”
כתוב נפלא,ענייני תמציתי ומשאיר המון חומר למחשבה-